החלטה בתיק רע"א 4063-09-11

מונחת בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט קמא (כב' השופט ארנברג) מיום 21.6.11 בתיק עש"א 9829-05-11 ולפיה דחה ערעור על החלטת הרשמת ההוצל"פ (הרשמת הובר-היימן) אשר דחתה את בקשת המבקשת בטענת "פרעתי" שהגישה בתיק הוצל"פ, שהתנהל בעניינה, לביצוע פסק דין בגין חוב כספי, למשיב.

על פי הנטען, הוגשה לביצוע בלשכת הוצל"פ כנגד המבקשת, היא החייבת בתיק שם, בקשה למימוש משכנתא נכס מקרקעין. כמו-כן, במקביל, הוגשה בקשה לביצוע פסק דין שניתן לטובת המשיב בגין חוב כספי של המבקשת (להלן: " פסק הדין"). ב"כ המשיב מינה כונס נכסים למקרקעין, מושא המשכנתא, ולביצוע החוב הפסוק, נשוא פסק הדין. המבקשת נקטה בהליך למתן פסק דין הצהרתי, לביטול המשכנתא ואולם בטרם ניתן פסק הדין, אושרה מכירת המקרקעין. בנסיבות אלו, הוסכם, בין הצדדים, כי התמורה ממכירת המקרקעין ישמשו לפרעון החוב הפסוק, אם וכאשר תתקבל, עתירת המבקשת לביטול המשכנתא. בית המשפט המחוזי קבע בהמשך כי המשכנתא בטלה וערעור המשיב על החלטתו נדחה.

 בנסיבות אלו ולאחר שהתמורה בגין מכירת המקרקעין נזקפה לחובת החוב הפסוק, נשוא פסק הדין, נותרה יתרת חוב בתיק ההוצל"פ. נוכח טענות המבקשת באשר לגובה החוב, הוגשה בקשתה, בטענת "פרעתי", להשבת כספים שנגבו, לטענתה, ביתר, ובקשה לעיכוב הליכים. לטענתה, לא זו בלבד שלא נותרה יתרת חוב שלה כלפי המשיב, אלא שהמשיב חייב להשיב לה סך של 196,173.76 ש"ח נכון ליום 2.10.2005. בתמצית, נטען, כי כונס הנכסים לא פעל כפי שהיה צריך לפעול ולא העביר את התמורה בגין מכירת המקרקעין במועד, לתיק ההוצאה לפועל. עוד נטען, כי אין לזקוף לחובתה את העובדה שכונס הנכסים החליט להגיש בקשה להקטנת החוב בתיק ההוצל"פ רק לאחר כשנתיים ממועד קבלת התמורה ובכך גרם להיווצרות ריבית פיגורים בגין החוב הפסוק, כאשר התמורה שנצברה לזכותה נשאה ריבית רגילה ובכך נוצרה יתרת חוב בתיק.

 כב' הרשמת דחתה את הבקשה. המבקשת לא השלימה עם החלטת הרשמת והגישה ערעור על פי הקבוע בסעיף 80 לחוק ההוצאה לפועל. בית המשפט קמא דחה את ערעור המבקשת וקבע, בין היתר, כי כונס הנכסים, לאחר שמונה, כחוק על ידי רשם ההוצאה לפועל, איננו פועל מטעם הזוכה שביקש את מינויו ועליו להפעיל שיקול דעת בהתאם ועל פי הנחיות רשם ההוצאה לפועל בלבד. עוד נקבע, כי על המבקשת היה לשלם את החוב הפסוק ללא קשר להליכי ביצוע מימוש המשכנתא ומכירת המקרקעין ומשלא עשתה כן, אין לה להלין אלא על עצמה, בעניין גידול בחוב הפסוק ובשל תוספת ריבית הפיגורים. כללו של דבר, בית משפט קמא דחה את טענות המבקשת שכולן נסובו סביב התנהלותו של כונס הנכסים ופגמים שלכאורה נפלו במהלך ביצוע תפקידו. בעניין זה נקבע, כי על המבקשת היה לנקוט בהליך נפרד כנגד כונס הנכסים ומשלא עשתה כן, לא ניתן לברר את טענותיה במסגרת טענת "פרעתי". לסיכום, דחה בית המשפט את הערעור.

המבקשת איננה משלימה עם החלטת בית משפט קמא, בערעור ומשיגה על קביעותיו. בין היתר, חזרה והציגה את השתלשלות האירועים הרלוונטיים, לענייננו, לרבות הפעילות הכספית בתיק ההוצל"פ וההליכים שננקטו עם מינוי ב"כ המשיב ככונס נכסים וחזרה והלינה כנגד התנהלותו. לשיטתה, טעה בית המשפט קמא, בקובעו, כי אין לראות בכונס הנכסים את נציג הנושה שביקש את מינויו, שכן לטענתה חובש כונס הנכסים "שני כובעים". האחד, כידו הארוכה של בית המשפט והשני, כב"כ המשיב. בנסיבות אלה, הדגישה כי נוכח ההסדר הדיוני שגובש בינה לבין המשיב היה על המשיב לזקוף את התמורה ממכירת המקרקעין לטובתה בתיק הכספי ועל פי ערכה ביום מימוש הזכויות. לפיכך נטען, כי לא מוטלת עליה חובה לשלם את החוב הפסוק ללא קשר למימוש המקרקעין ולמצער, ככל שחייבת בריבית והפרשי הצמדה, הרי חיוב זה נעצר לכל המאוחר ממועד בו החזיק כונס הנכסים (כבר בחודש אוקטובר 2005) ביתרת התמורה בגין מכירת המקרקעין .

יאמר מיד ובכל הכבוד הראוי, כי לאחר שבחנתי את טענות המבקשת כעולה מהבקשה על צרופותיה, עיינתי בהחלטת בית משפט קמא ובהחלטת כב' הרשמת, נחה דעתי  כי הבקשה איננה מצריכה תשובה ודינה להדחות מבלי להיזקק לתשובת המשיב.

הלכה פסוקה היא כי רשות ערעור מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים. רשות ערעור לא תינתן אפילו אם עולה בעניין שאלה משפטית חשובה אך אין בפתרונה כדי להשפיע על תוצאת הערעור. במקרה דנן, לא שוכנעתי כי הבקשה מעוררת טענה המצדיקה דיון ב"גלגול שלישי" ודי בכך כדי לדחותה (ראה למשל, לעניין דיון בטענת "פרעתי", ב"גלגול שלישי" רע"א 9636/08 המועצה הדתית ראש העין נ' עודד שמריה, פורסם בנבו, 27.4.2007).

למעלה מהצורך ואף כי הדבר איננו נדרש, יוער, כי אין ממש בטענות המבקשת, לעניין מעמדו של כונס הנכסים, שמונה בהחלטת רשמת ההוצאה לפועל והתנהלותו הנטענת, במהלך מילוי תפקידו, בביצוע פסק הדין. סעיף 53 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: " החוק"), קובע, כי רשם ההוצאה לפועל רשאי, למנות כונס נכסים לנכס מסויים של החייב, אם ראה צורך או תועלת בדבר לשם ביצוע פסק הדין. סמכויות כונס הנכסים נקבעו בסעיף 54 לחוק. הלכה פסוקה כי כונס הנכסים הוא פקיד בית המשפט ופועל בשמו. הוא חייב בגישה אובייקטיבית במילוי תפקידו, בנאמנות לבית המשפט בלבד ובציות להוראותיו. ודוק, משמונה כונס הנכסים הופך לפקיד בית המשפט, גם אם ייצג קודם לכן את אחד הנושים (דוד ד. בר-אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות, מהדורה שביעית, עמ' 915 ואילך).

 עוד נקבע, כי ככל שקיימות טענות כנגד כונס הנכסים ניתן לפנות, בעניינו, בבקשה מתאימה על פי סעיף 58 לחוק ואולם, אין בין אלה לבין החוב הפסוק, שלצורך ביצועו מונה הכונס. אלה הם שני עניינים נפרדים וגם אם יזכו החייבים בתביעתם נגד הכונס, אין בכך כדי לאיין את חובם או לבטלו כלפי הבנק. ייצוגם המשותף של הנושה והכונס בהליך משפטי, אינה הופכת אותם לישות אחת רק בשל ייצוג זה (ראה שם, עמ' 930). אכן נכון, זכותו של החייב להגיש תביעה כנגד הכונס בעילת רשלנות, אם נפגע מפעילותו או לנקוט בהליך, על פי הקבוע בסעיף 58 לחוק ואולם, אין קשר בין הליך שיבקש החייב לנקוט, בעניינו של הכונס לבין חובתו לפרוע את החוב הפסוק (בר"ע (ת"א) 1659/06 קביסה ציון ואח' נ' בנק עצמאות למשכן ופיתוח בע"מ, דינים מחוזי לו(5) 460). מכאן, עולה כי אין ממש בטענות המבקשת, לעניין התנהלותו הנטענת של הכונס (אותן ניתן לברר בהליך אחר) ולא ניתן לזקוף את מחדלי פעולתו, הנטענים, לחובתו של המשיב.

כללם של דברים, לא נמצא כי נפלה טעות בהחלטת בית משפט קמא, המצדיקה התערבות בהחלטתו, במסגרת ערעור ב"גלגול שלישי", בין אם הבקשה איננה מעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית החורגת מעניינם של הצדדים ובין אם שאין בפתרונה כדי להשפיע על תוצאת הדיון בבקשה.

הבקשה נדחית.

משלא התבקשה תשובה, לא אעשה צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ו אלול תשע"א, 25 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: